Psalms 137

 Vid Babels floder,      där sutto vi och gräto,  när vi tänkte på Sion.

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

 I pilträden som där voro      hängde vi upp våra harpor.

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

 Ty de som höllo oss fångna      bådo oss där att sjunga,  och våra plågare      bådo oss vara glada:  »Sjungen för oss      en av Sions sånger.»

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

 Huru skulle vi kunna sjunga      HERRENS sång      i främmande land?

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

 Nej, om jag förgäter dig, Jerusalem,      så förgäte min högra hand sin tjänst.

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

 Min tunga låde vid min gom,      om jag upphör att tänka på dig,  om jag icke låter Jerusalem      vara min allra högsta glädje.

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

 Tänk, HERRE, på Jerusalems dag,      och straffa Edoms barn,  dem som ropade: »Riven ned, riven ned det      ända till grunden.»

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

 Dotter Babel, du ödeläggelsens stad,  säll är den som får vedergälla dig  allt vad du har gjort oss.

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

 Säll är den som får gripa dina späda barn  och krossa dem mot klippan.

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃