Psalms 137

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

An den Flüssen Babels, da saßen wir und weinten, indem wir Zions gedachten.

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

An die Weiden in ihr hängten wir unsere Lauten.

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

Denn die uns gefangen weggeführt hatten, forderten daselbst von uns die Worte eines Liedes, und die uns wehklagen machten, Freude: "Singet uns eines von Zions Liedern!"

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

Wie sollten wir ein Lied Jehovas singen auf fremder Erde?

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

Wenn ich dein vergesse, Jerusalem, so vergesse meine Rechte!

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

Es klebe meine Zunge an meinem Gaumen, wenn ich deiner nicht gedenke, wenn ich Jerusalem nicht erhebe über die höchste meiner Freuden!

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

Gedenke, Jehova, den Kindern Edom den Tag Jerusalems, die da sprachen: Entblößet, entblößet sie bis auf ihre Grundfeste!

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

Tochter Babel, du Verwüstete! Glückselig, der dir dasselbe vergilt, was du uns getan hast!

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃

Glückselig, der deine Kindlein ergreift und sie hinschmettert an den Felsen!