Psalms 137

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

Babelin virtain tykönä me istuimme ja itkimme, kuin me Zionin muistimme.

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

Kanteleemme me ripustimme pajuihin, jotka siellä olivat.

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

Siellä he käskivät meidän veisata, jotka meitä vankina pitivät, ja iloita meidän itkussamme: Veisatkaat meille Zionin virsiä.

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

Kuinka me veisaisimme Herran veisun vieraalla maalla?

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

Jos minä unohdan sinua, Jerusalem, niin olkoon oikia käteni unohdettu.

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

Tarttukoon kieleni suuni lakeen, ellen minä sinua muista, ellen minä tee Jerusalemia ylimmäiseksi ilokseni.

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

Herra, muista Edomin lapsia Jerusalemin päivänä, jotka sanovat: repikäät maahan hamaan hänen perustukseensa asti.

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

Sinä hävitetty tytär, Babel; autuas on, se joka sinulle kostaa, niinkuin sinä meille tehnyt olet.

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃

Autuas on se, joka piskuiset lapses ottaa ja paiskaa kiviin.