Psalms 137

An den Flüssen Babels, da saßen wir und weinten, indem wir Zions gedachten.

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

An die Weiden in ihr hängten wir unsere Lauten.

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

Denn die uns gefangen weggeführt hatten, forderten daselbst von uns die Worte eines Liedes, und die uns wehklagen machten, Freude: "Singet uns eines von Zions Liedern!"

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

Wie sollten wir ein Lied Jehovas singen auf fremder Erde?

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

Wenn ich dein vergesse, Jerusalem, so vergesse meine Rechte!

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

Es klebe meine Zunge an meinem Gaumen, wenn ich deiner nicht gedenke, wenn ich Jerusalem nicht erhebe über die höchste meiner Freuden!

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

Gedenke, Jehova, den Kindern Edom den Tag Jerusalems, die da sprachen: Entblößet, entblößet sie bis auf ihre Grundfeste!

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

Tochter Babel, du Verwüstete! Glückselig, der dir dasselbe vergilt, was du uns getan hast!

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

Glückselig, der deine Kindlein ergreift und sie hinschmettert an den Felsen!

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃