Isaiah 64

לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו׃

Oh that thou wouldest rend the heavens, that thou wouldest come down, that the mountains might flow down at thy presence,

כקדח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך מפניך גוים ירגזו׃

As when the melting fire burneth, the fire causeth the waters to boil, to make thy name known to thine adversaries, that the nations may tremble at thy presence!

בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזלו׃

When thou didst terrible things which we looked not for, thou camest down, the mountains flowed down at thy presence.

ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו׃

For since the beginning of the world men have not heard, nor perceived by the ear, neither hath the eye seen, O God, beside thee, what he hath prepared for him that waiteth for him.

פגעת את שש ועשה צדק בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע׃

Thou meetest him that rejoiceth and worketh righteousness, those that remember thee in thy ways: behold, thou art wroth; for we have sinned: in those is continuance, and we shall be saved.

ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקתינו ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוח ישאנו׃

But we are all as an unclean thing, and all our righteousnesses are as filthy rags; and we all do fade as a leaf; and our iniquities, like the wind, have taken us away.

ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עוננו׃

And there is none that calleth upon thy name, that stirreth up himself to take hold of thee: for thou hast hid thy face from us, and hast consumed us, because of our iniquities.

ועתה יהוה אבינו אתה אנחנו החמר ואתה יצרנו ומעשה ידך כלנו׃

But now, O LORD, thou art our father; we are the clay, and thou our potter; and we all are the work of thy hand.

אל תקצף יהוה עד מאד ואל לעד תזכר עון הן הבט נא עמך כלנו׃

Be not wroth very sore, O LORD, neither remember iniquity for ever: behold, see, we beseech thee, we are all thy people.

ערי קדשך היו מדבר ציון מדבר היתה ירושלם שממה׃

Thy holy cities are a wilderness, Zion is a wilderness, Jerusalem a desolation.

בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה׃

Our holy and our beautiful house, where our fathers praised thee, is burned up with fire: and all our pleasant things are laid waste.

העל אלה תתאפק יהוה תחשה ותעננו עד מאד׃

Wilt thou refrain thyself for these things, O LORD? wilt thou hold thy peace, and afflict us very sore?