Isaiah 64

Gid du sønderrev Himlen og steg ned, så Bjergene vakled for dit Åsyn!

לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו׃

Som Vokset smelter i Ild, så lad Ild fortære dine Fjender, at dit Navn må kendes iblandt dem, og Folkene bæve for dit Åsyn,

כקדח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך מפניך גוים ירגזו׃

når du gør Undere, vi ikke vented, du stiger ned, for dit Åsyn vakler Bjergene

בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזלו׃

og som ingen Sinde er hørt. Intet Øre har hørt, intet Øje har set en Gud uden dig, som hjælper den, der håber på ham.

ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו׃

Du ser til dem, der øver Retfærd og kommer dine Veje i Hu. Men se, du blev vred, og vi synded, og skyldige blev vi derved.

פגעת את שש ועשה צדק בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע׃

Som urene blev vi til Hobe, som en tilsølet Klædning al vor Retfærd. Vi visnede alle som løvet, vort Brøde bortvejred os som Vinden.

ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקתינו ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוח ישאנו׃

Ingen påkaldte dit Navn, tog sig sammen og holdt sig til dig; thi du skjulte dit Åsyn for os og gav os vor Brøde i Vold.

ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עוננו׃

Men du, o HERRE, er dog vor Fader, vi er Leret, og du har dannet os, Værk af din Hånd er vi alle.

ועתה יהוה אבינו אתה אנחנו החמר ואתה יצרנו ומעשה ידך כלנו׃

Vredes ej, HERRE, så såre, kom ej evigt Brøde i Hu, se dog til, vi er alle dit Folk!

אל תקצף יהוה עד מאד ואל לעד תזכר עון הן הבט נא עמך כלנו׃

Dine hellige Byer er Ørk, Zion er blevet en Ørk, Jerusalem ligger i Grus;

ערי קדשך היו מדבר ציון מדבר היתה ירושלם שממה׃

vort hellige, herlige Tempel, hvor Fædrene priste dig, er blevet Luernes Rov, en Grushob er alt, hvad vi elskede.

בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה׃

Ser du roligt HERRE, på sligt, kan du tie og bøje os så dybt?

העל אלה תתאפק יהוה תחשה ותעננו עד מאד׃