Luke 20

Y ACONTECIÓ un día, que enseñando él al pueblo en el templo, y anunciando el evangelio, llegáronse los príncipes de los sacerdotes y los escribas, con los ancianos;

ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃

Y le hablaron, diciendo: Dinos: ¿con qué potestad haces estas cosas? ¿ó quién es el que te ha dado esta potestad?

ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃

Respondiendo entonces Jesús, les dijo: Os preguntaré yo también una palabra; respondedme:

ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃

El bautismo de Juan, ¿era del cielo, ó de los hombres?

טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃

Mas ellos pensaban dentro de sí, diciendo: Si dijéremos, del cielo, dirá: ¿Por qué, pues, no le creísteis?

ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃

Y si dijéremos, de los hombres, todo el pueblo nos apedreará: porque están ciertos que Juan era profeta.

ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃

Y respondieron que no sabían de dónde.

ויענו לא ידענו מאין׃

Entonces Jesús les dijo: Ni yo os digo con qué potestad hago estas cosas.

ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃

Y comenzó á decir al pueblo esta parábola: Un hombre plantó una viña, y arrendóla á labradores, y se ausentó por mucho tiempo.

ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃

Y al tiempo, envió un siervo á los labradores, para que le diesen del fruto de la viña; mas los labradores le hirieron, y enviaron vacío.

ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃

Y volvió á enviar otro siervo; mas ellos á éste también, herido y afrentado, le enviaron vacío.

ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃

Y volvió á enviar al tercer siervo; mas ellos también á éste echaron herido.

ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃

Entonces el señor de la viña dijo: ¿Qué haré? Enviaré mi hijo amado: quizás cuando á éste vieren, tendrán respeto.

ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃

Mas los labradores, viéndole, pensaron entre sí, diciendo: Éste es el heredero; venid, matémosle para que la heredad sea nuestra.

וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃

Y echáronle fuera de la viña, y le mataron. ¿Qué pues, les hará el señor de la viña?

ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃

Vendrá, y destruirá á estos labradores, y dará su viña á otros. Y como ellos lo oyeron, dijeron: ¡Dios nos libre!

יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃

Mas él mirándolos, dice: ¿Qué pues es lo que está escrito: La piedra que condenaron los edificadores, Esta fué por cabeza de esquina?

ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃

Cualquiera que cayere sobre aquella piedra, será quebrantado; mas sobre el que la piedra cayere, le desmenuzará.

כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃

Y procuraban los príncipes de los sacerdotes y los escribas echarle mano en aquella hora, porque entendieron que contra ellos había dicho esta parábola: mas temieron al pueblo.

ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃

Y acechándole enviaron espías que se simulasen justos, para sorprenderle en palabras, para que le entregasen al principado y á la potestad del presidente.

ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃

Los cuales le preguntaron, diciendo: Maestro, sabemos que dices y enseñas bien, y que no tienes respeto á persona; antes enseñas el camino de Dios con verdad.

וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃

¿Nos es lícito dar tributo á César, ó no?

המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

Mas él, entendiendo la astucia de ellos, les dijo: ¿Por qué me tentáis?

ויכר את נכליהם ויאמר להם׃

Mostradme la moneda. ¿De quién tiene la imagen y la inscripción? Y respondiendo dijeron: De César.

מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃

Entonces les dijo: Pues dad á César lo que es de César; y lo que es de Dios, á Dios.

ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

Y no pudieron reprender sus palabras delante del pueblo: antes maravillados de su respuesta, callaron.

ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃

Y llegándose unos de los Saduceos, los cuales niegan haber resurrección, le preguntaron,

ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃

Diciendo: Maestro, Moisés nos escribió: Si el hermano de alguno muriere teniendo mujer, y muriere sin hijos, que su hermano tome la mujer, y levante simiente á su hermano.

מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃

Fueron, pues, siete hermanos: y el primero tomó mujer, y murió sin hijos.

והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃

Y la tomó el segundo, el cual también murió sin hijos.

ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃

Y la tomó el tercero: asimismo también todos siete: y murieron sin dejar prole.

ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃

Y á la postre de todos murió también la mujer.

ובאחרונה מתה גם האשה׃

En la resurrección, pues, ¿mujer de cuál de ellos será? porque los siete la tuvieron por mujer.

והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃

Entonces respondiendo Jesús, les dijo: Los hijos de este siglo se casan, y son dados en casamiento:

ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃

Mas los que fueren tenidos por dignos de aquel siglo y de la resurrección de los muertos, ni se casan, ni son dados en casamiento:

והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃

Porque no pueden ya más morir: porque son iguales á los ángeles, y son hijos de Dios, cuando son hijos de la resurrección.

כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃

Y que los muertos hayan de resucitar, aun Moisés lo enseñó en el pasaje de la zarza, cuando llama al Señor: Dios de Abraham, y Dios de Isaac, y Dios de Jacob.

וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃

Porque Dios no es Dios de muertos, mas de vivos: porque todos viven á él.

והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃

Y respondiéndole unos de los escribas, dijeron: Maestro, bien has dicho.

ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃

Y no osaron más preguntarle algo.

ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃

Y él les dijo: ¿Cómo dicen que el Cristo es hijo de David?

ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃

Y el mismo David dice en el libro de los Salmos: Dijo el Señor á mi Señor: Siéntate á mi diestra,

והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

Entre tanto que pongo tus enemigos por estrado de tus pies.

עד אשית איביך הדם לרגליך׃

Así que David le llama Señor: ¿cómo pues es su hijo?

הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃

Y oyéndole todo el pueblo, dijo á sus discípulos:

ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃

Guardaos de los escribas, que quieren andar con ropas largas, y aman las salutaciones en las plazas, y las primeras sillas en las sinagogas, y los primeros asientos en las cenas;

הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃

Que devoran las casas de las viudas, poniendo por pretexto la larga oración: éstos recibirán mayor condenación.

הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃