Job 7

CIERTAMENTE tiempo limitado tiene el hombre sobre la tierra, Y sus días son como los días del jornalero.

הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃

Como el siervo anhela la sombra, Y como el jornalero espera el reposo de su trabajo:

כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃

Así poseo yo meses de vanidad, Y noches de trabajo me dieron por cuenta.

כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃

Cuando estoy acostado, digo: ¿Cuándo me levantaré? Y mide mi corazón la noche, Y estoy harto de devaneos hasta el alba.

אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃

Mi carne está vestida de gusanos, y de costras de polvo; Mi piel hendida y abominable.

לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃

Y mis días fueron más ligeros que la lanzadera del tejedor, Y fenecieron sin esperanza.

ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃

Acuérdate que mi vida es viento, Y que mis ojos no volverán á ver el bien.

זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃

Los ojos de los que me ven, no me verán más: Tus ojos sobre mí, y dejaré de ser.

לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃

La nube se consume, y se va: Así el que desciende al sepulcro no subirá;

כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃

No tornará más á su casa, Ni su lugar le conocerá más.

לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃

Por tanto yo no reprimiré mi boca; Hablaré en la angustia de mi espíritu, Y quejaréme con la amargura de mi alma.

גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃

¿Soy yo la mar, ó ballena, Que me pongas guarda?

הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃

Cuando digo: Mi cama me consolará, Mi cama atenuará mis quejas;

כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃

Entonces me quebrantarás con sueños, Y me turbarás con visiones.

וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃

Y así mi alma tuvo por mejor el ahogamiento, Y quiso la muerte más que mis huesos.

ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃

Aburríme: no he de vivir yo para siempre; Déjame, pues que mis días son vanidad.

מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃

¿Qué es el hombre, para que lo engrandezcas, Y que pongas sobre él tu corazón,

מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃

Y lo visites todas las mañanas, Y todos los momentos lo pruebes?

ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃

¿Hasta cuándo no me dejarás, Ni me soltarás hasta que trague mi saliva?

כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃

Pequé, ¿qué te haré, oh Guarda de los hombres? ¿Por qué me has puesto contrario á ti, Y que á mí mismo sea pesado?

חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃

¿Y por qué no quitas mi rebelión, y perdonas mi iniquidad? Porque ahora dormiré en el polvo, Y si me buscares de mañana, ya no seré.

ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃