Psalms 137

Ved Babylons elver, der satt vi og gråt når vi kom Sion i hu.

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

På vidjene der hengte vi våre harper;

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

for der krevde våre fangevoktere sanger av oss, våre plagere at vi skulde være glade: Syng for oss av Sions sanger!

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

Hvorledes skulde vi synge Herrens sang på fremmed jord?

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

Glemmer jeg dig, Jerusalem, da glemme mig min høire hånd!

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

Min tunge henge fast ved min gane om jeg ikke kommer dig i hu, om jeg ikke setter Jerusalem over min høieste glede!

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

Kom Jerusalems dag i hu, Herre, så du straffer Edoms barn, dem som sa: Riv ned, riv ned, like til grunnen i den!

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

Babels datter, du ødelagte! Lykksalig er den som gir dig gjengjeld for den gjerning du gjorde mot oss.

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

Lykksalig er den som griper og knuser dine spede barn imot klippen.

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃