Psalms 132

En sang ved festreisene. Herre, gi David lønn for hans møie,

שיר המעלות זכור יהוה לדוד את כל ענותו׃

han som tilsvor Herren, gav Jakobs Veldige det løfte:

אשר נשבע ליהוה נדר לאביר יעקב׃

Jeg vil ikke gå inn i mitt huses telt, jeg vil ikke stige op på min sengs leie,

אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי׃

jeg vil ikke unne mine øine søvn, mine øielokk slummer,

אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה׃

før jeg finner et sted for Herren, en bolig for Jakobs Veldige!

עד אמצא מקום ליהוה משכנות לאביר יעקב׃

Se, vi hørte om den i Efrata, vi fant den i skogsbygden.

הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער׃

Vi vil komme til hans bolig, vi vil tilbede for hans føtters skammel.

נבואה למשכנותיו נשתחוה להדם רגליו׃

Reis dig, Herre, og kom til ditt hvilested, du og din styrkes ark!

קומה יהוה למנוחתך אתה וארון עזך׃

La dine prester klæ sig i rettferd og dine fromme rope med fryd!

כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו׃

For Davids, din tjeners skyld vise du ikke din salvedes åsyn tilbake!

בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך׃

Herren har svoret David en sann ed, som han ikke vil gå fra: Av ditt livs frukt vil jeg sette konger på din trone;

נשבע יהוה לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך׃

dersom dine barn holder min pakt og mine vidnesbyrd, som jeg vil lære dem, da skal også deres barn for all tid sitte på dine trone.

אם ישמרו בניך בריתי ועדתי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך׃

For Herren har utkåret Sion, han har attrådd det til sin bolig:

כי בחר יהוה בציון אוה למושב לו׃

Dette er mitt hvilested til evig tid; her vil jeg bo, fordi jeg har attrådd det.

זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אותיה׃

Dets mat vil jeg velsigne, dets fattige vil jeg mette med brød,

צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם׃

og dets prester vil jeg klæ med fryd.

וכהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו׃

Der vil jeg la et horn vokse op for David, gjøre i stand en lampe for min salvede.

שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי׃

Hans fiender vil jeg klæ i skam, men på ham skal hans krone stråle.

אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו׃