Mark 7

Og fariseerne og nogen av de skriftlærde, som var kommet fra Jerusalem, samlet sig om ham.

ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים׃

Og de fikk se at nogen av hans disipler åt med vanhellige, det er uvaskede, hender;

ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃

fariseerne og alle jøder eter ikke uten at de først omhyggelig har vasket hendene, for de holder fast ved de gamles vedtekt,

כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים׃

og når de kommer fra torvet, eter de ikke før de har vasket sig, og det er meget annet som de har vedtatt å holde: vaskninger av beger og krus og kobberkar og benker.

ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃

Og fariseerne og de skriftlærde spurte ham: Hvorfor følger ikke dine disipler de gamles vedtekt, men eter med vanhellige hender?

וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים׃

Men han sa til dem: Rett spådde Esaias om eder, I hyklere, således som skrevet er: Dette folk ærer mig med lebene, men deres hjerte er langt borte fra mig;

ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃

men de dyrker mig forgjeves, idet de lærer lærdommer som er menneskebud.

ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃

I forlater Guds bud og holder fast ved menneskers vedtekt.

כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃

Og han sa til dem: Det er riktig vakkert at I gjør Guds bud til intet for å holde eders vedtekt.

ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם׃

For Moses har sagt: Hedre din far og din mor, og: Den som banner far eller mor, skal visselig dø;

כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃

men I sier: Om et menneske sier til far eller mor: Det du skulde ha hatt til hjelp av mig, det skal være en korban, det er en gave til templet,

ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי׃

så lar I ham ikke lenger få lov til å gjøre noget for far eller mor,

ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃

og således gjør I Guds ord til intet ved eders vedtekt, som I har pålagt menneskene. Og meget av samme slag gjør I.

ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃

Og han kalte atter folket til sig og sa til dem: Hør på mig alle, og forstå hvad jeg sier!

ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃

Det er intet utenfor mennesket som kan gjøre ham uren når det kommer inn i ham; men det som går ut av mennesket, det er det som gjør mennesket urent.

אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם׃

Om nogen har ører å høre med, han høre!

כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

Og da han var kommet inn i et hus, bort fra folket, spurte hans disipler ham om denne lignelse.

ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל׃

Og han sa til dem: Er da også I så uforstandige? Skjønner I ikke at intet som kommer inn i mennesket utenfra, kan gjøre ham uren?

ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃

Det kommer jo ikke inn i hans hjerte, mere bare i hans buk, og går ut den naturlige vei, hvorved all mat blir renset.

כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל׃

Men han sa: Det som går ut av mennesket, det er det som gjør mennesket urent.

ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם׃

For innenfra, fra menneskenes hjerte, kommer de onde tanker: utukt, tyveri, mord,

]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃

hor, havesyke, ondskap, svik, skamløshet, ondt øie, bespottelse, overmot, uforstand.

]22-12[׃

Alle disse onde ting kommer ut innenfra og gjør mennesket urent.

כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃

Og han stod op og gikk bort derfra til Tyrus' og Sidons landemerker. Og han gikk inn i et hus, og vilde ikke at nogen skulde få vite det, og det kunde dog ikke holdes skjult;

ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃

men en kvinne hvis datter hadde en uren ånd, hadde fått høre om ham, og kom straks og falt ned for hans føtter.

כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃

Men kvinnen var en hedensk kvinne, syrofønikisk av ætt; og hun bad ham at han vilde drive den onde ånd ut av hennes datter.

והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃

Og han sa til henne: La først barna bli mette! for det er ikke vakkert å ta brødet fra barna og kaste det for de små hunder.

ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃

Men hun svarte ham: Det er sant, Herre! de små hunder eter jo under bordet av barnas smuler.

ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃

Og han sa til henne: For dette ords skyld sier jeg dig: Gå bort! Den onde ånd er faret ut av din datter.

ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃

Og hun gikk bort til sitt hus og fant at barnet lå på sengen, og at den onde ånd var faret ut.

ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃

Og da han gikk ut igjen fra Tyrus' landemerker, kom han gjennem Sidon til den Galileiske Sjø, midt igjennem Dekapolis-landet.

וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃

Og de førte til ham en mann som var døv og hadde ondt for å tale, og de bad ham legge sin hånd på ham.

ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃

Og han tok ham avsides fra folket, og stakk sine fingrer i hans ører og spyttet og rørte ved hans tunge,

ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃

og så op mot himmelen, sukket og sa til ham: Effata! det er: lat dig op!

ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃

Og straks blev hans ører oplatt, og hans tunges bånd blev løst, og han talte rent.

וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃

Og han forbød dem å si det til nogen; men jo mere han forbød dem det, dess mere kunngjorde de det.

ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃

Og de var overvettes forundret og sa: Han har gjort alle ting vel; både gjør han at de døve hører, og at de målløse taler.

וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃