Job 30

Men nu ler de av mig, de som er yngre av år enn jeg, hvis fedre jeg aktet så ringe at jeg ikke vilde sette dem blandt mine fehunder.

ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃

Hvad hjelp kunde jeg også ha av dem, de som har mistet all manndomskraft?

גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃

De er uttæret av nød og sult; de gnager på den tørre mo, som allerede igår var ørk og øde;

בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃

de plukker melde innunder buskene, og gyvelbuskens røtter er deres brød.

הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃

Fra menneskenes samfund jages de ut; folk roper efter dem som efter tyver.

מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃

I fryktelige kløfter må de bo, i huler i jord og berg.

בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃

Mellem buskene skriker de, i neslekratt samler de sig,

בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃

barn av dårer og æreløse folk, pisket ut av landet.

בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃

Og nu er jeg blitt til en spottesang og et ordsprog for dem.

ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃

De avskyr mig, holder sig langt borte fra mig, og mitt ansikt sparer de ikke for spytt;

תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃

for de har løst sine tøiler og ydmyket mig, og bislet har de kastet av for mine øine.

כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃

Ved min høire side reiser deres yngel sig; mine føtter støter de bort og legger sine ulykkesveier mot mig.

על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃

De bryter op min sti, de gjør hvad de kan for å ødelegge mig, de som selv ingen hjelper har.

נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃

Som gjennem en vid revne kommer de; gjennem nedstyrtende murer velter de sig frem.

כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃

Redsler har vendt sig mot mig, som stormen forfølger de min ære, og som en sky er min velferd faret bort.

ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃

Og nu utøser min sjel sig i mig; trengsels dager holder mig fast.

ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃

Natten gjennemborer mine ben, så de faller av, og min verk og pine hviler ikke.

לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃

Ved Guds store kraft er det blitt slik med mig at min klædning ikke er til å kjenne igjen; den henger tett omkring mig som kraven på min underkjortel.

ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃

Han har kastet mig ut i skarnet, så jeg er blitt lik støv og aske.

הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃

Jeg skriker til dig, men du svarer mig ikke; jeg står der, og du bare ser på mig.

אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃

Du er blitt grusom mot mig, med din sterke hånd forfølger du mig.

תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃

Du løfter mig op i stormen, du lar mig fare avsted, og du lar mig forgå i dens brak;

תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃

for jeg vet at du fører mig til døden, til den bolig hvor alt levende samles.

כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃

Dog, rekker ikke mennesket ut sin hånd når alt synker i grus? Skriker han ikke om hjelp når han er kommet i ulykke?

אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃

Gråt jeg ikke selv over den som hadde hårde dager? Sørget ikke min sjel over den fattige?

אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃

For jeg ventet godt, men det kom ondt; jeg håpet på lys, men det kom mørke.

כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃

Mine innvoller koker og er ikke stille; trengsels dager er kommet over mig.

מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃

Sort går jeg omkring, men ikke av solens hete; midt iblandt folk reiser jeg mig og roper om hjelp.

קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃

Jeg er blitt en bror av sjakaler og en stallbror av strutser.

אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃

Min hud er sort og faller av mig, og mine ben er brent av hete.

עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃

Og min citar er blitt til sorg, og min fløite til gråt og klage.

ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃