Job 29

Og Job blev ved å fremføre sin visdomstale og sa:

ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃

Å, om jeg hadde det som i fordums måneder, som i de dager da Gud vernet om mig,

מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃

da hans lampe skinte over mitt hode, da jeg ved hans lys vandret gjennem mørket,

בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃

slik som jeg hadde det i min modne manndoms dager, da Guds vennskap hvilte over mitt telt,

כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃

da den Allmektige ennu var med mig, og jeg hadde mine barn omkring mig,

בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃

da mine føtter badet sig i melk, og berget ved mitt hus lot bekker av olje strømme frem!

ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃

Når jeg gikk op til porten i byen og inntok mitt sete på torvet,

בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃

da drog de unge sig unda ved synet av mig, og de gråhårede reiste sig og blev stående;

ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃

høvdinger lot være å tale og la hånden på sin munn;

שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃

de fornemme tidde stille, og deres tunge blev hengende ved ganen.

קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃

Enhver som hørte om mig, priste mig lykkelig, og hver den som så mig, gav mig lovord.

כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃

For jeg berget armingen som ropte om hjelp, og den farløse som ingen hjelper hadde.

כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃

Den som var sin undergang nær, velsignet mig, og enkens hjerte fikk jeg til å juble.

ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃

Jeg klædde mig i rettferdighet, og den opslo sin bolig i mig; rettsinn bar jeg som kappe og hue.

צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃

Øine var jeg for den blinde, og føtter var jeg for den halte.

עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃

En far var jeg for de fattige, og ukjente folks sak gransket jeg.

אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃

Jeg knuste den urettferdiges kjever og rev byttet bort fra hans tenner.

ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃

Jeg tenkte da: I mitt rede skal jeg få dø, og mine dager skal bli tallrike som sand.

ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃

Min rot skal ligge åpen for vann, og nattens dugg skal falle på mine grener.

שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃

Min ære blir alltid ny, og min bue forynges i min hånd.

כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃

Mig hørte de på, de ventet og lyttet i taushet til mitt råd.

לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃

Når jeg hadde talt, tok de ikke til orde igjen, og min tale dryppet ned over dem.

אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃

De ventet på min tale som på regn, de åpnet sin munn som for vårregn.

ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃

Når de var motløse, smilte jeg til dem, og mitt åsyns lys kunde de ikke formørke.

אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃

Fikk jeg lyst til å gå til dem, da satt jeg der som høvding og tronte som en konge i sin krigerskare, lik en som trøster de sørgende.

אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃