Job 17

Min ånd er brutt, mine dager utslukket; bare graver har jeg for mig.

רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃

Sannelig, spott omgir mig på alle kanter, og mitt øie må dvele ved deres trettekjære ferd.

אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני׃

Så sett nu et pant, gå i borgen for mig hos dig selv! Hvem skulde ellers gi mig håndslag?

שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע׃

Du har jo lukket deres hjerte for innsikt; derfor vil du ikke la dem vinne.

כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם׃

Den som forråder venner, så de blir til bytte, hans barns øine skal tæres bort.

לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה׃

Jeg er satt til et ordsprog for folk; jeg er en mann som blir spyttet i ansiktet.

והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה׃

Mitt øie er sløvt av gremmelse, og alle mine lemmer er som en skygge.

ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם׃

Rettskafne forferdes over dette, og den skyldfrie harmes over den gudløse;

ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר׃

men den rettferdige holder fast ved sin vei, og den som har rene hender, får enn mere kraft.

ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ׃

Men I - kom bare igjen alle sammen! Jeg finner dog ikke nogen vismann blandt eder.

ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם׃

Mine dager er faret forbi, mine planer sønderrevet - mitt hjertes eiendom!

ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃

Natt gjør de til dag, lyset, sier de, er nærmere enn det mørke som ligger like for mig.

לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך׃

Når jeg håper på dødsriket som mitt hus, reder i mørket mitt leie,

אם אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי׃

roper til graven: Du er min far, til makken: Du er min mor og min søster,

לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה׃

hvor er da mitt håp? Mitt håp - hvem øiner det?

ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃

Til dødsrikets bommer farer de ned, på samme tid som jeg går til hvile i støvet.

בדי שאל תרדנה אם יחד על עפר נחת׃