Psalms 142

I cried unto the LORD with my voice; with my voice unto the LORD did I make my supplication.

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃

I poured out my complaint before him; I shewed before him my trouble.

אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃

When my spirit was overwhelmed within me, then thou knewest my path. In the way wherein I walked have they privily laid a snare for me.

בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃

I looked on my right hand, and beheld, but there was no man that would know me: refuge failed me; no man cared for my soul.

הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃

I cried unto thee, O LORD: I said, Thou art my refuge and my portion in the land of the living.

זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃

Attend unto my cry; for I am brought very low: deliver me from my persecutors; for they are stronger than I.

הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃

Bring my soul out of prison, that I may praise thy name: the righteous shall compass me about; for thou shalt deal bountifully with me.

הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃