Job 30

But now they that are younger than I have me in derision, whose fathers I would have disdained to have set with the dogs of my flock.

ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃

Yea, whereto might the strength of their hands profit me, in whom old age was perished?

גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃

For want and famine they were solitary; fleeing into the wilderness in former time desolate and waste.

בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃

Who cut up mallows by the bushes, and juniper roots for their meat.

הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃

They were driven forth from among men, (they cried after them as after a thief;)

מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃

To dwell in the clifts of the valleys, in caves of the earth, and in the rocks.

בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃

Among the bushes they brayed; under the nettles they were gathered together.

בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃

They were children of fools, yea, children of base men: they were viler than the earth.

בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃

And now am I their song, yea, I am their byword.

ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃

They abhor me, they flee far from me, and spare not to spit in my face.

תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃

Because he hath loosed my cord, and afflicted me, they have also let loose the bridle before me.

כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃

Upon my right hand rise the youth; they push away my feet, and they raise up against me the ways of their destruction.

על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃

They mar my path, they set forward my calamity, they have no helper.

נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃

They came upon me as a wide breaking in of waters: in the desolation they rolled themselves upon me.

כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃

Terrors are turned upon me: they pursue my soul as the wind: and my welfare passeth away as a cloud.

ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃

And now my soul is poured out upon me; the days of affliction have taken hold upon me.

ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃

My bones are pierced in me in the night season: and my sinews take no rest.

לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃

By the great force of my disease is my garment changed: it bindeth me about as the collar of my coat.

ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃

He hath cast me into the mire, and I am become like dust and ashes.

הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃

I cry unto thee, and thou dost not hear me: I stand up, and thou regardest me not.

אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃

Thou art become cruel to me: with thy strong hand thou opposest thyself against me.

תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃

Thou liftest me up to the wind; thou causest me to ride upon it, and dissolvest my substance.

תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃

For I know that thou wilt bring me to death, and to the house appointed for all living.

כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃

Howbeit he will not stretch out his hand to the grave, though they cry in his destruction.

אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃

Did not I weep for him that was in trouble? was not my soul grieved for the poor?

אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃

When I looked for good, then evil came unto me: and when I waited for light, there came darkness.

כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃

My bowels boiled, and rested not: the days of affliction prevented me.

מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃

I went mourning without the sun: I stood up, and I cried in the congregation.

קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃

I am a brother to dragons, and a companion to owls.

אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃

My skin is black upon me, and my bones are burned with heat.

עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃

My harp also is turned to mourning, and my organ into the voice of them that weep.

ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃