Job 29

Giobbe riprese il suo discorso e disse:

ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃

"Oh foss’io come ne’ mesi d’una volta, come ne’ giorni in cui Dio mi proteggeva,

מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃

quando la sua lampada mi risplendeva sul capo, e alla sua luce io camminavo nelle tenebre!

בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃

Oh fossi com’ero a’ giorni della mia maturità, quando Iddio vegliava amico sulla mia tenda,

כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃

quando l’Onnipotente stava ancora meco, e avevo i miei figliuoli d’intorno;

בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃

quando mi lavavo i piedi nel latte e dalla roccia mi fluivano ruscelli d’olio!

ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃

Allorché uscivo per andare alla porta della città e mi facevo preparare il seggio sulla piazza,

בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃

i giovani, al vedermi, si ritiravano, i vecchi s’alzavano e rimanevano in piedi;

ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃

i maggiorenti cessavan di parlare e si mettevan la mano sulla bocca;

שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃

la voce dei capi diventava muta, la lingua s’attaccava al loro palato.

קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃

L’orecchio che mi udiva, mi diceva beato; l’occhio che mi vedeva mi rendea testimonianza,

כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃

perché salvavo il misero che gridava aiuto, e l’orfano che non aveva chi lo soccorresse.

כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃

Scendea su me la benedizione di chi stava per perire, e facevo esultare il cuor della vedova.

ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃

La giustizia era il mio vestimento ed io il suo; la probità era come il mio mantello e il mio turbante.

צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃

Ero l’occhio del cieco, il piede dello zoppo;

עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃

ero il padre de’ poveri, e studiavo a fondo la causa dello sconosciuto.

אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃

Spezzavo la ganascia all’iniquo, e gli facevo lasciar la preda che avea fra i denti.

ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃

E dicevo: "Morrò nel mio nido, e moltiplicherò i miei giorni come la rena;

ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃

le mie radici si stenderanno verso l’acque, la rugiada passerà la notte sui miei rami;

שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃

la mia gloria sempre si rinnoverà, e l’arco rinverdirà nella mia mano".

כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃

Gli astanti m’ascoltavano pieni d’aspettazione, si tacevan per udire il mio parere.

לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃

Quand’avevo parlato, non replicavano; la mia parola scendeva su loro come una rugiada.

אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃

E m’aspettavan come s’aspetta la pioggia; aprivan larga la bocca come a un acquazzone di primavera.

ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃

Io sorridevo loro quand’erano sfiduciati; e non potevano oscurar la luce del mio volto.

אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃

Quando andavo da loro, mi sedevo come capo, ed ero come un re fra le sue schiere, come un consolatore in mezzo agli afflitti.

אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃