Psalms 142

Vyučující Davidův, když byl v jeskyni, modlitba jeho.
משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן׃
Hlasem svým k Hospodinu volám, hlasem svým Hospodinu pokorně se modlím.
אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד׃
Vylévám před oblíčejem jeho žádost svou, a ssoužení své před ním oznamuji.
בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי׃
Když se úzkostmi svírá ve mně duch můj, ty znáš stezku mou; na cestě, po kteréžkoli chodím, osídlo mi ukryli.
הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי׃
Ohlédám-li se na pravo, a patřím, není, kdo by mne znáti chtěl; zhynulo útočiště mé, není, kdo by se ujal o život můj.
זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים׃
K tobě volám, Hospodine, říkaje: Ty jsi doufání mé a díl můj v zemi živých.
הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני׃
Pozorujž volání mého, neboť jsem zemdlen přenáramně; vysvoboď mne od těch, jenž stihají mne, nebo jsou silnější nežli já. [ (Psalms 142:8) Vyveď z žaláře duši mou, abych oslavoval jméno tvé; obstoupí mne spravedliví, když mi dobrodiní učiníš. ]
הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי׃