Job 7

Zdaliž nemá vyměřeného času člověk na zemi? A dnové jeho jako dnové nájemníka.

הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃

Jako služebník, kterýž touží po stínu, a jako nájemník, jenž očekává skonání díla svého:

כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃

Tak jsou mi dědičně přivlastněni měsícové marní, a noci plné trápení jsou mi odečteny.

כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃

Jestliže ležím, říkám: Kdy vstanu? A pomine noc? Tak pln bývám myšlení až do svitání.

אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃

Tělo mé odíno jest červy a strupem i prachem, kůže má puká se a rozpouští.

לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃

Dnové moji rychlejší byli nežli člunek tkadlce, nebo stráveni jsou bez prodlení.

ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃

Rozpomeň se, ó Pane, že jako vítr jest život můj, a oko mé že více neuzří dobrých věcí,

זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃

Aniž mne spatří oko, jenž mne vídalo. Oči tvé budou ke mně, a mne již nebude.

לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃

Jakož oblak hyne a mizí, tak ten, kterýž sstupuje do hrobu, nevystoupí zase,

כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃

Aniž se opět navrátí do domu svého, aniž ho již více pozná místo jeho.

לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃

Protož nemohuť já zdržeti úst svých, mluvím v ssoužení ducha svého, naříkám v hořkosti duše své.

גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃

Zdali jsem já mořem čili velrybem, že jsi mne stráží osadil?

הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃

Když myslím: Potěší mne lůže mé, poodejme naříkání mého postel má:

כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃

Tedy mne strašíš sny, a viděními děsíš mne,

וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃

Tak že sobě zvoluje zaškrcení duše má, a smrt nad život.

ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃

Mrzí mne, nebuduť déle živ. Poodstupiž ode mne, nebo marní jsou dnové moji.

מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃

Co jest člověk, že ho sobě tak vážíš, a že tak o něj pečuješ?

מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃

A že ho navštěvuješ každého jitra, a každé chvíle jej zkušuješ?

ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃

Dokudž se neodvrátíš ode mne, a nedáš mi aspoň polknouti mé sliny?

כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃

Zhřešil jsem, což mám učiniti, ó strážce lidský? Proč jsi mne položil za cíl sobě, tak abych sám sobě byl břemenem?

חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃

Nýbrž proč neodejmeš přestoupení mého, a neodpustíš nepravosti mé? Nebo již v zemi lehnu. Potom bys mne i pilně hledal, nebude mne.

ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃