Job 6

Odpovídaje pak Job, řekl:

ויען איוב ויאמר׃

Ó kdyby pilně zváženo bylo hořekování mé, a bída má na váze aby spolu vyzdvižena byla.

לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃

Jistě že by se nad písek mořský těžší ukázala, pročež mi se i slov nedostává.

כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃

Nebo střely Všemohoucího vězí ve mně, jejichž jed vysušil ducha mého, a hrůzy Boží bojují proti mně.

כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃

Zdaliž řve divoký osel nad mladistvou travou? Řve-liž vůl nad picí svou?

הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃

Zdaliž jedí to, což neslaného jest, bez soli? Jest-liž chut v věci slzké?

היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃

Ach, kterýchž se ostýchala dotknouti duše má, ty jsou již bolesti těla mého.

מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃

Ó by se naplnila žádost má, a aby to, čehož očekávám, dal Bůh,

מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃

Totiž, aby se líbilo Bohu setříti mne, vztáhnouti ruku svou, a zahladiti mne.

ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃

Neboť mám ještě, čím bych se potěšoval, (ačkoli hořím bolestí, aniž mne Bůh co lituje), že jsem netajil řečí Nejsvětějšího.

ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃

Nebo jaká jest síla má, abych potrvati mohl? Aneb jaký konec můj, abych prodlel života svého?

מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃

Zdali síla má jest síla kamenná? Zdali tělo mé ocelivé?

אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃

Zdaliž pak obrany mé není při mně? Aneb zdravý soud vzdálen jest ode mne,

האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃

Proti tomu, jehož lítostivost k bližnímu mizí, a kterýž bázeň Všemohoucího opustil?

למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃

Bratří moji zmýlili mne jako potok, pominuli jako prudcí potokové,

אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃

Kteříž kalní bývají od ledu, a v nichž se kryje sníh.

הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃

V čas horka vysychají; když sucho bývá, mizejí z místa svého.

בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃

Sem i tam roztěkají se od toku svého obecného, v nic se obracejí a hynou.

ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃

To vidouce houfové jdoucích z Tema, zástupové Sabejských, jenž naději měli v nich,

הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃

Zastyděli se, že v nich doufali; nebo přišedše až k nim, oklamáni jsou.

בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃

Tak zajisté i vy byvše, nejste; vidouce potření mé, děsíte se.

כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃

Zdali jsem řekl: Přineste mi, aneb z zboží svého udělte darů pro mne?

הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃

Aneb: Vysvoboďte mne z ruky nepřítele, a z ruky násilníků vykupte mne?

ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃

Poučte mne, a budu mlčeti, a v čem bych bloudil, poslužte mi k srozumění.

הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃

Ó jak jsou pronikavé řeči upřímé! Ale co vzdělá obviňování vaše?

מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃

Zdali jen z slov mne viniti myslíte, a převívati řeči choulostivého?

הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃

Také i na sirotka se obořujete, anobrž jámu kopáte příteli svému.

אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃

A protož nyní chtějtež popatřiti na mne, a suďte, klamám-liť před oblíčejem vaším.

ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃

Napravte se, prosím, nechť není nepravostí; napravte se, pravím, a tak poznáte, žeť jest spravedlnost v té řeči mé.

שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃

A jest-li na jazyku mém nepravost, neměl-liž bych, čitedlen býti bíd?

היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃