Ecclesiastes 3

Všeliká věc má jistý čas, a každé předsevzetí pod nebem svou chvíli.

לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׃

Jest čas rození i čas umírání, čas sázení a čas vykopání, což vsazeno bývá;

עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃

Čas mordování a čas hojení, čas boření a čas stavení;

עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃

Čas pláče a čas smíchu, čas smutku a čas proskakování;

עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃

Čas rozmítání kamení a čas shromažďování kamení, čas objímání a čas vzdálení se od objímání;

עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃

Čas hledání a čas ztracení, čas chování a čas zavržení;

עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃

Čas roztrhování a čas sšívání, čas mlčení a čas mluvení;

עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃

Čas milování a čas nenávidění, čas boje a čas pokoje.

עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃

Co tedy má ten, kdo práci vede, z toho, o čemž pracuje?

מה יתרון העושה באשר הוא עמל׃

Viděl jsem zaměstknání, kteréž dal Bůh synům lidským, aby se jím trápili.

ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃

Sám všecko činí ušlechtile časem svým, nýbrž i žádost světa dal v srdce jejich, aby nestihal člověk díla toho, kteréž dělá Bůh, ani počátku ani konce.

את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף׃

Odtud seznávám, že nic lepšího nemají, než aby se veselili, a činili dobře v životě svém,

ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו׃

Ač i to, když všeliký člověk jí a pije, a užívá dobrých věcí ze všelijaké práce své, jest dar Boží.

וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא׃

Znám, že cožkoli činí Bůh, to trvá na věky; nemůže se k tomu nic přidati, ani od toho co odjíti. A činí to Bůh, aby se báli oblíčeje jeho.

ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃

To, což bylo, i nyní jest, a což bude, již bylo; nebo Bůh obnovuje to, což pominulo.

מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף׃

Přesto viděl jsem ještě pod sluncem na místě soudu bezbožnost, a na místě spravedlnosti nespravedlnost.

ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃

I řekl jsem v srdci svém: Budeť Bůh spravedlivého i bezbožného souditi; nebo tam bude čas každému předsevzetí i každému skutku.

אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם׃

Řekl jsem v srdci svém o způsobu synů lidských, že jim ukázal Bůh, aby viděli, že jsou podobni hovadům.

אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם׃

Případnost synů lidských a případnost hovad jest případnost jednostejná. Jakož umírá ono, tak umírá i on, a dýchání jednostejné všickni mají, aniž co napřed má člověk před hovadem; nebo všecko jest marnost.

כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃

Obé to jde k místu jednomu; obé jest z prachu, obé také zase navracuje se do prachu.

הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃

Kdo to zná, že duch synů lidských vstupuje zhůru, a duch hovadí že sstupuje pod zemi?

מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃

Protož spatřil jsem, že nic není lepšího, než veseliti se člověku v skutcích svých, poněvadž to jest podíl jeho. Nebo kdo jej k tomu přivede, aby poznati mohl to, což jest budoucího po něm?

וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃